רואימי ואח' נ' אלקטרו קובי בע"מ ואח'

נגד

צד ג'

B.S.H מכשירים ביתיים בע"מ

פסק דין

התובעים רכשו מהנתבעת 1, ביום 29.03.09, מקרר מתוצרת חברת בוש, ושילמו תמורתו סך של 3,400 ₪.

בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה, הנתבעת 1 הפעילה רשת חנויות "ביג אלקטריק" המשמשות נקודות מכירה למוצרי חשמל של חברות רבות. כל הפרטים הטכניים בגין המוצרים שהנתבעת 1 מוכרת, ובכלל זה: מידע, יעוץ ושירות ניתנים על ידי היצרן ו/או היבואן.

צד ג' (חברת B.S.H) הייתה במקרה הנדון, היצרן ו/או היבואן של המקרר נשוא התביעה, ומי שהוציאה את תעודת האחריות הכללית עבור המקרר.

השירות למקרר, במסגרת האחריות, ניתן על ידי הנתבעת 2 (חברת סי.אס.בי) על פי סיכום בין הנתבעת 2 לבין צד ג'.

לטענת התובעים, ביום הרכישה הוסבר להם על ידי הסוכן מטעם הנתבעת 1 (מנהל הסניף ממנו נרכש המקרר), מר אמל עטילה, כי קיימת אחריות על מערכת הקירור למשך שלוש שנים.

ביום 23.07.11, היינו לאחר חלוף כשנה וארבעה חודשים מיום הרכישה, המקרר הפסיק לקרר, המקפיא הפסיק להקפיא, וכל תכולת המקרר והמקפיא נזרקה. התובעים יצרו קשר עם הנתבעת 2 על מנת לקבל שירות עבור המקרר, ובתגובה נמסר לתובעים לטענתם, שיש לשלם עבור השירות והחלפים משהסתיימה תקופת האחריות.

בנסיבות, התובעים הזמינו טכנאי קירור מטעמם, שבדק את המקרר ביום 25.07.11, והחליף את המדחס. עבור תיקון זה, התובעים שילמו סך של 1,200 ₪, אך, שוב, ולאחר פחות מחודשיים מיום התיקון, המקרר הפסיק לעבוד. בנסיבות, המדחס הישן הוחזר למקרר, והתובעים קיבלו בחזרה את הסך של 1,200 ₪.

נכון להיום, המקרר אינו עובד ואין כל אפשרות לתקנו.

התובעים טוענים, כי הינם זכאים להשבת מלוא תמורת המקרר לידיהם, וכן לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

הנתבעת 1 טענה שיש לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל העדר יריבות, וכי יש להפנות כל טענות התובעים לנתבעת 2 וצד ג'. לחילופין, הנתבעת 1, טענה כי הינה זכאית לשיפוי מצד ג' בגין כל סכום שתחויב בו כלפי התובעים.

הנתבעת 2 וצד ג' לא כפרו בכך, שהתובעים פנו ביום 23.07.09 לנתבעת 2 והודיעו לה כי "המקרר נדלק ומפסיק לעבוד לאחר רגעים מעטים".

לטענת הנתבעת 2 וצד ג', נציג הנתבעת 2 הודיע לתובעים כי מאחר ולא ניתן לאתר את מקור התקלה דרך הטלפון, יהא על התובעים לשלם סך של 230 ₪ לפני תוספת עלות עבודה וחלקים במידה ויהיה צורך בהחלפה, וכי אם יתברר לאחר הבדיקה כי התקלה הינה במערכת הקירור, אזי התיקון יבוצע ללא תשלום ולא יגבה מהם כסף בגין הזמנת הטכנאי.

מנגד, התובע 1 (להלן: "התובע") טען, כי נציג הנתבעת 2 לא מסר לו את הדברים הנ"ל, והסביר לו במפורש, כי תקופת האחריות הסתיימה ועליו לשלם על הזמנת הטכנאי ועל התיקון. בנסיבות, התובע הזמין ביום 25.07.09, טכנאי מוסמך מטעמו ואף שילם לו 1,200 ₪ (ראו: חשבונית וקבלה שצורפו לכתב התביעה).

אקדים ואציין, כי טענת התובע בדבר התכחשות הנתבעת 2 לאחריות המורחבת, מקובלת עלי. עדותו של התובע בהקשר זה יצרה עלי רושם אמין ומהימן. טענתו של התובע אף מתיישבת עם היגיון הדברים ועם השכל הישר. שכן, אם נציג הנתבעת 2 אכן הסביר לתובע כי אותם 230 ₪ ייגבו ממנו רק אם יתברר כי התקלה אינה במערכת הקירור, אזי מה ההיגיון בכך שהתובע יעדיף לשלם מכיסו הפרטי סך של 1,200 ₪, במקום להסתכן בתשלום 230 ₪ תמורת האפשרות לזכייה בתיקון הנזק על חשבון הנתבעת 2?! בל נשכח, כי הגעת הטכנאי מטעם הנתבעת 2 אין משמעה התחייבות התובע לבצע את התיקון דרך הנתבעת 2, ולכל היותר, והיה ויתברר כי התקלה אינה במערכת הקירור, אזי התובע היה מפסיד את אותם 230 ₪ ובוחר לו היכן לבצע את התיקון לאחר השוואת מחירים. ובכן, הייתכן שהתובע לא היה מוכן להסתכן בתשלום סך של 230 ₪, ביודעו כי אי לקיחת סיכון קטן מעין זה עלולה לגרום לו להפסיד את האפשרות לבצע את התיקון על חשבון הנתבעת 2?! ברי כי אין בכך כל היגיון.

אין חולק, כי ביום 10.10.10, ובעקבות פנייתה של הגב' מנו ציפי (אמה של התובעת 2) שעובדת בשירות הנתבעת 1, ניאות מנהל השירות אצל הנתבעת 2 לבדוק את המקרר ולבצע את התיקון ללא תשלום. מועד הביקור נקבע ליום 24.10.10.

לטענת הנתבעות וצד ג', טכנאי השירות מטעם הנתבעת 2 מצא כי נגרם למקרר נזק עקב ניסיון כושל של טכנאי זר, שאינו מורשה לטפל במוצר על פי כתב האחריות. הטכנאי מטעם הנתבעות ניסה לתקן את הנזק, אך מצא כי נגרם נזק בלתי הפיך.